בהמשך לדיון על תגובתו של ריש לקיש לרבי אלעזר, עולה שאלה האם היורשים זוכים בקרבן של מי שנפטר. מובאים מקורות התומכים בשתי העמדות. בסופו של דבר, הגמרא מסיקה שהיורשים אינם זוכים בקרבן, אף על פי שהם עשויים לקבל ממנו מידה מסוימת של כפרה.

שאלה נוספת עולה בנוגע לקרבן שנקרב שלא לשמה – מתוך כוונה לקרבן מסוג אחר. אם הקרבן המקורי עדיין מוקרב, האם הוא מקיים את מטרתו המקורית? ואם לא, מדוע מקריבים אותו כלל? ואם כן, מדוע נדרש קרבן נוסף? רב אשי מבהיר שהקרבן הראשון מוקרב מכוח ייחודו המקורי, ואילו הקרבן השני נדרש כדי להשיג כפרה, במקום הקרבן המקורי.

הגמרא גם דנה בשאלה האם עולה יכולה לכפר על ביטול מצוות עשה בין זמן ההקדשה (ההפרשה) של הבהמה לבין זמן שחיטתה, או רק על מצוות שביטלו לפני ההקדשה. מובאות מקורות בניסיון להכריע את השאלה.